הסרת פטריגיום בלייזר
מבוא לפטריגיום
על מנת להבין אודות הסרת פטריגיום בלייזר קודם כל צריך להבין מהו פטריגיום. פטריגיום היא מחלה שכיחה של המשטח החיצוני של העין המאופיינת בצמיחה פיברוסקולרית היוצאת מתוך הלחמית ומתרחבת אל עבר הקרנית. שיעורי השכיחות של פטריגיום נעים בין 3% ל -19.5% כתלות במיקום גיאוגרפי. קיים שיעור גבוה יותר בקרב גברים ובמדינות הקרובות יותר לקו המשווה. הסרה כירורגית של הפטריגיום היא הטיפול העיקרי.
שיטות כירורגיות לטיפול בפטריגיום
ניתן לחלק את הטכניקות הניתוחיות לשלושה סוגים עיקריים: (1) טכניקת סקלרה חשופה (bare sclera technique), שבה לא נעשה שימוש בהשתלת רקמות לאחר כריתת הפטריגיום (2) סגירה פשוטה (simple closure technique) ו (3) טכניקת השתלת רקמות. בטכניקת השתלת רקמות משתמשים באוטוגרפט של הלחמית (conjunctival autograft), אוטוגרפת הלחמית ולימבלית (limbal conjunctival autograft) או השתלת ממברנה אמניוטית (amniotic membrane) לכיסוי האזור שממנו נכרת הפטריגיום. הניתוח הוא פולשני באופן מינימלי (minimally invasive).
פטריגיום חוזר – מה הסיכויים?
שיעור ההישנות יכול להגיע ל -88% באוכלוסיות מסוימות והוא תלוי בטכניקה כירורגית. הסיכון להישנות לאחר ניתוח פטריגיום מושפע מכמה פקטורים כולל פקטורים המיוחסים למטופל, כגון גיל, מוצא אתני, מורפולוגיה של פטריגיום וגורמים המיוחסים למנתח, כגון ניסיון כירורגי והטכניקות הניתוחיות. מחקר גדול מסוג מטא-אנליזה הראה כי טכניקת סקלרלית חשופה מגבירה את הסיכון להישנות לאחר הניתוח פי 6 עד 25 בהשוואה לטכניקת השתלת רקמות. בין אפשרויות השתלת הרקמות, השתלת למחית עצמית קשור לסיכון נמוך יותר להישנות מאשר שימוש בממברנה אמניוטית, וחולים עם פטריגיום חוזר נמצאים בסיכון נמוך יותר להישנות כאשר הם מקבלים השתלה עצמית מאשר ממברנה אמניוטית. השימוש בהשתלת לחמית עצמית מוריד גם את הסיכויים לסיבוכים ונותן תוצאה קוסמטית טובה יותר. בנוסף לטכניקה הכירורגית הנבחרת, הפעילות של הפיברובלסטים של הלחמית במהלך ריפוי הפצע לאחר ניתוח פטריגיום, נחשבת כגורם התורם העיקרי להתפתחות הישנות, ומכאן שהכללה מינימלית של רקמת טנון, המורכבת מפיברובלסטים, במהלך יצירת השתל העצמי, יכול למזער הישנות. עם זאת, הניתוח של השתלת שתל לחמיתי עצמי נטול טנון הוא תלוי מאוד ביכולות הכירורגיות ויכול לקחת זמן רב, במיוחד עבור מנתחים מתחילים.
האם ניתן לבצע הסרת פטריגיום בלייזר?
על מנת לענות על השאלה הזאת צריך קודם כל להבין מהו אותו הלייזר המדובר עליו. לייזרים מסוג פמטוסקונד (femtosecond) נמצאים בשימוש נרחב ברפואת עיניים לצורך ניתוחי רפרקציה (הסרת משקפיים בלייזר), ניתוח קטרקט, ולצורך השתלת קרנית. השימוש בלייזר מאפשר ביצוע קפסולוטומיה מדויקת יותר בניתוחי קטרקט, מתלים מדויקים יותר בניתוחים להסרת משקפיים, וחיבור יותר חזק בעת השתלות קרנית. לאחרונה, תיארו מספר מחקרים את השימוש בפמטוסקונד לייזר בניתוחים להסרת פטריגיום. למעשה, תוארה טכניקה שבה לייזר פמטוסקונד בתדירות גבוהה באנרגיה נמוכה משמש לשלב הכנת השתל לחמית העצמונית בניתוח פטריגיום. התוצאות הראו כי הלייזר אפשר הכנה מדויקת ואמינה של השתל לחמית העצמונית עם שתל דק במיוחד (נע סביב 60 מיקרון). הטכניקה הייתה בלתי תלויה בניסיון המנתחים. במחקרים המדוברים הושגו שתלים עצמוניים לצורך ניתוח בעקביות, ולא התרחשו סיבוכים תוך ניתוחיים כמו חורים או כפתורים ברקמה. עם הפופולריות הגוברת של לייזרים הפמטוסקונד בניתוחי קטע קדמי של העין, הכנת שתל לחמית עצמונית בסיוע לייזר מסוג פמטוסקונד יכולה להיות יישום נוסף במרכזים שכבר מצוידים בלייזר.
האם ניתן לבצע הסרת פטריגיום בלייזר בארץ ואם זה כדאי?
המחקרים מראים באופן עקבי שעל מנת להגיע לתוצאות קוסמטיות הטובות ביותר ולהוריד את הסיכוי להישנות רצוי לבצע ניתוח הסרת פטריגיום משולב שתל לחמיתי עצמוני. את קצירת השתל ניתן לבצע בלייזר או שניתן לעשות זאת באופן ידני. השימוש בלייזר כרוך בעלות גבוהה יותר שככל הנראה איננה מוצדקת שכן ניתן לבצע את הקצירה של הלחמית באופן ידני, כל עוד זה מבוצע בידיים מיומנות. אין מחקרים גדולים ופרוספקטיביים שבחנו את התוצאות ארוכות טווח של שימוש בלייזר לצורך קצירת השתל לחמית ולכן בשלב זה אנחנו ממליצים להימנע מההוצאה הנוספת המיותרת.
רפרנסים:
