קטרקט מולד

מהו קטרקט מולד?

קטרקט מולד או congenital cataract הוא קטרקט שנוכח כאשר התינוק נולד או זמן קצר לאחר מכן. קטרקט התפתחותי או infantile or juvenile cataracts הוא קטרקט שמאובחן בקרב תינוקות גדולים יותר או ילדים. קטרקט מתרחש כאשר שינויים בעדשת העין גורמים לה לאבד את שקיפותה ולהפוך לעכורה. התוצאה היא ראייה מעוננת או מעורפלת, הילות מסביב לאורות וראיית צבעים כדהויים. העדשה היא המבנה השקוף שממוקם מאחורי האישון ותפקידה לשבור את קרני האור שנכנסות לעין, יחד עם הקרנית. היא מאפשרת לאור להגיע אל השכבה האחורית – הרשתית, שכבה שממירה את האור לקלט אותו המוח יודע לעבד וליצור את התמונה שאנו רואים. קטרקט בדרך כלל משפיע על מבוגרים (קטרקט הקשור לגיל) אך יכול להופיע גם בילדים ואפשר גם להיוולד איתו. קטרקט בילדים ותינוקות הוא אינו מצב נפוץ.

סימפטומים של קטרקט מולד

הקטרקט יכול לערב עין אחת או שתיהן. פיסות של קטרקט (עכירות בעדשה) יכולות לגדול עם הזמן ולהתפתח וכתוצאה מכך נראה החמרה בראיית הילד. מלבד ראייה לקויה קטרקט בילדים יכול לגרום גם לפזילה ול"עיניים מתנדנדות". בגיל צעיר מאוד של התינוק יש קושי בזיהוי סימנים של קטרקט. על כן חשוב להקפיד על בדיקות העיניים השגרתיות שמבוצעות בסמוך ללידה ולאחר מכן שוב בגיל כמה שבועות. במידה ועלה חשד לקטרקט מולד בבדיקת הילוד יופנה הילד לבדיקת רופא עיניים מומחה תוך שבועיים מהבדיקה. ישנה חשיבות לזיהוי קטרקט במהירות אצל ילדים ותינוקות כי טיפול מוקדם מפחית את הסיכון לפתח בעיות ראייה בטווח הארוך. חשוב לציין כי אצל מבוגרים, קטרקט קורה אחרי שהעיניים והראייה התפתחו ולרוב המבוגרים תהיה ראייה טובה לאחר הסרת הקטרקט. לעומת זאת, העיניים והמוח של ילדים עדיין מתפתחים עד גיל 8-10 שנים ולמוח נדרש גירוי קבוע ואיכותי מהעיניים על מנת שההתפתחות תהיה תקינה. לכן, קטרקט שאינו מטופל בגיל צעיר עלול להיות רציני ולהביא לפגיעה בלתי הפיכה בראייה.

מה גורם לקטרקט מולד?

קיימות סיבות רבות לקטרקט מולד ומקורן בגנטיקה ובסביבה אליה נחשף העובר בעת התפתחותו : נטייה גנטית תורשתית, זיהום, בעיה מטבולית, סוכרת, טראומה, דלקת או שימוש אימהי בסמים. לדוגמא, שימוש אימהי באנטיביוטיקה בשם טטרציקלין במהלך ההיריון עלול לגרום לקטרקט בילוד. קטרקט מולד יכול להתרחש גם כאשר במהלך ההיריון האם מפתחת זיהום כמו חצבת, אדמת (הגורם הנפוץ ביותר) , אבעבועות רוח, וירוס CMV או EBV , הרפס, טוקסופלזמוזיס ועוד. במידה וזוהה הזיהום במהלך ההיריון חשוב לבצע מעקב צמוד אחר מצב העובר כי ייתכנו פגיעות נוספות מלבד הקטרקט. סיבות דומות יכולות לגרום לקטרקט בילדים אך הסיבה הנפוצה ביותר בילדים היא מכה לעין. כמו כן יתכן כי קטרקט ילדים הוא בעצם קטרקט מולד שלא זוהה מוקדם יותר.

האם חשוב לטפל בזה?

ללא התערבות מוקדמת קטרקט מולד גורם ל"עין עצלה". מצב זה יכול להוביל לבעיות עיניים אחרות כמו ניסטגמוס, פזילה וחוסר יכולת להתפקס על אובייקטים. מצבים אלה משפיעים, מלבד על הראייה, על יכולות הלמידה ואפילו על מראה הילד ובסופו של דבר לפגוע בו באספקטים רבים.

רוב הילדים שסובלים מקטרקט מולד יזדקקו לניתוח קטרקט שיבוצע על ידי רופא המומחה בתחום, והטיפול ידרוש אסטרטגיה ארוכת טווח. במהלך הניתוח מוסרת העדשה העכורה ואז נוצר הצורך בהחלפת כוח המיקוד של העדשה שהוסרה. במקומה יכולה להיות מושתלת עדשה מלאכותית תוך עינית (IOL), כפי שמבוצע בניתוח קטרקט של מבוגרים, אך בילדים יותר נפוץ להשתמש בעדשות מגע או משקפיים לאחר הניתוח כפיצוי על כוח המיקוד.

האם משתילים עדשה בעת ניתוח קטרקט מולד?

הדעות חלוקות בנוגע להשתלת עדשה מלאכותית בגיל הילדות מחשש שצמיחת והתפתחות העין יושפעו מכך. כמו כן ייתכן שיהיה צורך להחליף את העדשה עם גדילת הילד עקב שינויים אפשריים בראייה, דבר הדורש ניתוחי המשך ומעלה את הסיכון לסיבוכים עתידיים. במידה והקטרקט זוהה מאוחר או שהטיפול התעכב והילד סובל מעין עצלה ייתכן שיזדקק לתיקון. העין החזקה תכוסה על מנת לעודד ולשפר את הראייה דווקא בעין החלשה אם ניתן.

ניתוח קטרקט הוא ניתוח בטוח ונפוץ עם אחוזי הצלחה גבוהים מאוד. עם זאת, כמו בכל פרוצדורה הוא כולל סיכונים וסיבוכים אפשריים. הסיכון הכי נפוץ נקרא קטרקט משני (PCO) בו חלקה האחורי של קפסולת העדשה הופך עכור ופוגע בראייה באותו האופן שהקטרקט הראשוני פגע. לא מדובר בחזרת הקטרקט על העדשה אלא על הקפסולה העוטפת אותה, ואין צורך בניתוח קטרקט חוזר אלא בתיקון המבוצע על ידי לייזר בקליניקה. סיכונים נוספים כוללים גלאוקומה, היפרדות רשתית, זיהום ולפעמים צורך בניתוח תיקון נוסף.

קטרקט מולד מידע נוסף

ישנה אמונה רווחת כי קטרקט הינה תופעה שיכולה להתרחש בעיניהם של מבוגרים בלבד. זוהי טענה שגויה, שכן תינוקות יכולים להיוולד עם קטרקט מולד, או לפתח אותו לאורך תהליך ההתפתחות והגדילה. התסמינים של הקטרקט המולד דומים לאלה של מבוגרים: ערפול בעדשה של העין אשר יכול לגרום לטשטוש בראייה ועד לעיוורון.

במצב תקין, עדשת העין ממוקמת מאחורי הקשתית – האיבר בעין אשר מקיף את האישון ונותן לעין את צבעה. הרחבת וכיווץ הקשתית מרחיבות ומכווצות בהתאם את האישון. עדשות העין שקופות וצלולות לחלוטין ובנויות מכמה שכבות אחת על גבי השנייה. תפקיד העדשה הוא לרכז את קרני האור שנכנסות אל העין ולמקד אותן יחד לנקודה אחת על גבי הרשתית. במצב של קטרקט מולד ישנו ערפול של העדשה בעין אחת או בשתי העיניים. כתוצאה מכך ייתכנו ליקויים קלים על גבי העדשה שלא יגרמו לנזק בראיה, אך במקרים חמורים ישנה התקדמות ופרוגרסיביות בחומרת הקטרקט או ערפול מלא של העדשה מלכתחילה. במצבים אלו המטופל יסבול מטשטוש או עיוות בראיה, ועד לאובדן ראייה בשלבים מתקדמים.

לא תמיד ניתן להבחין בקטרקט באופן ויזואלי, ולכן יש לחשוד במידה והילד מתלונן על שיבושים בראיה ולהתייחס לכך בהתאם.

– תלונות אפשריות יכולות לכלול אחת מהנ"ל לפחות:
– ראייה מטושטשת ולא ממוקדת
– ראייה כפולה
– ראייה באיכות ירודה
– סנוור / בהירות יתר בחשיפה לאור
– תפיסת הצבעים כדהויים וחלשים

כאשר גילו של הילד צעיר מדי בכדי להצביע על קושי או טשטוש בראיה, נוכל לחשוד בקטרקט במידה ומופיעה נקודה אפורה או לבנה על גבי האישון. ניתן לבצע הבחנה מסוג זה באמצעות הארה של העין ע"י פנס. לעיתים גם נוכל להבחין בחוסר התאמה בין העיניים או תנועות אבנורמליות בעין.

כמו כן, ייתכן שהתנהגותו של הילד תצביע על הימצאות הקטרקט, כמו למשל חוסר יכולת להתמקד בפנים או באובייקטים אחרים, פזילה או ניסיון להגן על העיניים במקרה של חשיפה ישירה לשמש ועוד.
רוב מקרי הקטרקט המולד מאובחנים בסמוך ללידה בבדיקה השגרתית אשר מבוצעת טרם שחרור התינוק מבית החולים, או בבדיקת עיניים רגילה שתכלול בדיקת באמצעות מנורת סדק, בדיקת לחץ תוך-עיני ובדיקות שגרתיות נוספות.
חשוב לציין כי קטרקט יכול להופיע רק בעין אחת, ולא מחייב ליקוי בשתי העיניים בהכרח.

ישנן מספר סיבות אפשריות להתרחשותו של הקטרקט המולד, בניהן:

– רכיב תורשתי: מחקרים מוכיחים כי במידה ויש היסטוריה משפחתית של קטרקט מולד עולה הסיכוי באופן משמעותי ללדת תינוק שיסבול מאותה התופעה.
– תסמונות: הקטרקט המולד הוא סימפטום אשר מאפיין תסמונות שונות, לדוגמא תסמונת דאון, תסמונת בה יש עודף בכרומוזום 21.
– זיהומים: זיהומים מהם סובלת האם בזמן ההיריון מעלים את הסיכון לקטרקט בילוד כמו חצבת, אדמת, אבעבועות רוח, הרפס, עגבת, וירוס אפשטיין-בר, טוקסופלסמוזיס ועוד.
– סיבה אדיופטית: אין ממצא ברור לתופעה.
– טראומה: הקטרקט עשוי להופיע בשנים הראשונות של הילד בעקבות חבלה או מכה בעין.

במקרים שכיחים פחות נוכל להבחין בקטרקט מולד שנגרם כתוצאה מ:

1) סוכרת
2) צריכת תרופות מסוימות של האם בזמן ההיריון (כמו קומדין)
3) בעיות מטאבוליות

הטיפול בקטרקט מולד

סוג הטיפול מותאם אישית לכל ילד ותלוי בחומרת הליקוי ובסוגו.
הטיפול השכיח הוא ניתוח להסרת הקטרקט, והוא יבוצע מוקדם ככל האפשר. ההליך הניתוחי מבוצע תחת הרדמה כללית, ובו יש חלוקה של העדשה לחתיכות בעזרת כלים מיוחדים ובשיטות ניתוח מתקדמות ומדויקות. בשלב השני הקטרקט יוסר מהשכבות השונות.

את הניתוח יבצע לרוב מנתח עיניים ילדים מנוסה, והסיכוי לסיבוכים בניתוח מסוג זה הוא נמוך. במקרים נדירים הניתוח עלול להסתבך לכדי גלאוקומה, ניתוק של הרשתית, זיהומים בעין, צורך בהליכים כירורגיים נוספים, עין עצלה ועוד.

שיקום העין לאחר ניתוח קטרקט

לאחר ביצוע ניתוח קטרקט מולד, ישנו צורך "ללמד מחדש" את העיניים כיצד להתמקד שוב באובייקטים בצורה נכונה ויעילה, ובכך לשחזר את הקשרים בין המוח לעיניים אשר מאפשרים ראייה ממוקדת. בין הטכניקות המקובלות בקרב רופאי העיניים:

1) שימוש בעדשות מגע – יינתן לילדים מתחת לגיל שנתיים, מכיוון שהעין משתנה מאוד במהלך השנים הראשונות.
2) שימוש בעדשות תוך עיניות – אלו הן עדשות מלאכותיות אשר מושתלות במקום העדשות הטבעיות בילדים.
3) שימוש במשקפיים – במקרים בהם הקטרקט השפיע על שתי העיניים של הילד, יומלץ על הרכבת משקפיים בנוסף להרכבת עדשות המגע או להשתלת העדשות התוך עיניות. זאת במטרה לשקם את מיקוד העין הפגועה.